הפיקנטריה - כל מה שקורה מאחורי הקלעים והפיקסלים

קליפ אירועים כשהנשמה מחבקת את המסורת

איך מעדכנים מורשת של 25 שנה בלי לאבד את הנשמה?

כשארז מ-קליפ אירועים הגיע אליי, הוא עמד בפני אתגר שכל בעל עסק שרוכש פעילות קיימת מכיר: הצורך בחיבור בין דורות.

מצד אחד - מותג מיתולוגי שקיים משנת 1999, עם ניסיון אדיר ומוניטין ללא רבב במגזר הבטחוני, הציבורי והפרטי.

מצד שני - בעלים צעיר, אנרגטי וחדשני, שמביא את הטכנולוגיה של המחר לתוך המערכת המשומנת הזו.

המשימה שלי היתה לבנות תשתית דיגיטלית שלא רק נראית מעולה, אלא פותרת את הדיסוננס הזה, ויוצרת סינרגיה מושלמת בין הוותק המקצועי לחזון החדש, ברמת האסטרטגיה, ה-AIO-SEO והנגישות.

רוצה לראות מה עשינו מאחורי הקלעים ?

יש פרויקטים שמרחיבים את הלב תוך כדי עבודה.

האתר הזה הוא אחד מהם.

היה לי עונג גדול לעבוד עם אירית אוסטרובסקי - אשת אשכולות מדהימה ומרתקת, על האתר החדש שלה - נתיבי צמיחה.

בימים מערערים ומאד לא פשוטים שעוברים עלינו, חיברנו יחד עולם שלם ומגוון של טיפול רגשי, סדנאות, מסעות שטח ומוצרי צמיחה אישית, למקום אחד שמבקש לעצור, להקשיב, ולנשום.

לפעמים, הדברים הכי קשים שאנחנו עוברים נשארים נעולים בפנים. הם הופכים לשקט מעיק, לתחושה שאף אחד לא באמת מבין, למין "רעש לבן", שמלווה אותנו ביום-יום.

ב-"הד - בית מדיה שיקומי", בניצוחה של קרין עובדיה, מאמינים שלכל לוחם ולוחמת יש קול, שהוא גם המפתח לריפוי. 

הם יודעים, על סמך ניונם הקודם עם אסירים, שכשהמילים פוגשות את המיקרופון, הטראומה הופכת ליצירה.

מכירים את זה שיש לכם ידע מקצועי אדיר, קליניקה מדהימה וניסיון מוכח, אבל האתר שלכם פשוט לא מופיע כשמישהו מחפש עזרה בגוגל?

זה בדיוק האתגר שעמד בפנינו באתר של רפאל רדובן, מטפל קוגנטיבי התנהגותי, מומחה בטיפול רגשי ו-CBT.

האתר שלו היה קיים, אבל ... סבל מ"חוסר נראות",  "זכה" במיקומים נמוכים, חוויית משתמש פגומה, מהירות טעינה נמוכה ומבנה שגוי.

אז ... איך הפכנו אתר שקוף למקור המרכזי של פניות לקליניקה?

ריקי היא אמנית רב תחומית מוכשרת, היא הגיעה אלי עם אתר, שהיה זקוק לקצת [הרבה] אהבה ודיוק.

האתר שלה גלריה לאמנות 717 היה חייב שיקום יסודי.

הפכתי את האתר של ריקי מגלריה סטטית לכלי עבודה שיווקי - מ"כרטיס ביקור" דיגיטלי לחנות בוטיק מזמינה, נגישה ומקצועית, שפשוט כיף להסתובב בה.

עכשיו הרבה יותר קל למצוא את היצירה המושלמת.

איך עושים יחסי ציבור לאתר של מומחית ליחסי ציבור???

כשמומחית כמו רונית שכנוביץ, בעלת משרד יחסי ציבור, עם ניסיון עשיר ברשת, בטלוויזיה ובמדיה, פנתה שאשקם ואנגיש את האתר שלה, ידעתי שהאחריות המוטלת עלי היא כפולה.

לפעמים לקוחות אומרים את המשפט הכי מפחיד: "אני מתה על העיצוב של האתר שלי, אל תשני לי בו כלום. רק תגרמי לו להצליח בגוגל".

הפרוייקט הזה העמיד אותי [ולא בפעם הראשונה ...] בפני אתגר מרתק: שיקום, הנגשה ושיפור ביצועים, תוך שמירה על העיצוב הקיים. 

ולמעשה ... ביצוע ניתוח לב פתוח בזמן שהמטופל רוקד.

לפעמים שיקום אתר הוא התאמה בין המהות לבין הנראות ...

האתר הישן היה צריך לעבור טרנספורמציה, כדי שהנוכחות הדיגיטלית תהיה בהלימה מלאה עם המסר העמוק של שגיא.

ולא רק זה, אלא שגם שגיא מצידו לא היה מוכן לוותר על העיצובים שלו.

הקושי באתרים שעוסקים בתודעה ומשמעות הוא כפול:

לא בכל יום אני עובדת על אתר שגם נוצר בחובו הבטחה גדולה לשיפור איכות החיים לאוכלוסיה המבוגרת, ובכלל, וגם מקיים.

ד"ר עופר הורניק הוא יזם, רופא, מומחה לענייני רגולציה ומחקרים קליניים .

האתר שהקים עם  שותפתו למיזם, ויקי וולקוב, שהיא מאמנת כושר, מטפלת במגע  ומרצה, מבטיח ו.. ללא ספק גם מקיים.

הסיפור של "איזי צניעות" מתחיל בחיפוש אישי של רחל נקש, מייסדת המותג, אחר השילוב המושלם בין שיק צרפתי מוקפד לבין עקרונות הצניעות.

כאישה שמאמינה, שסטייל הוא ביטוי פנימי, רחל הרגישה שהצורך להוסיף שכבות מיותרות מתחת לבגדים פוגע בנוחות ובמראה הסופי.

היא עשתה את הדרך משליחות אישית לחדשנות אופנתית חכמה,

"החיים שניתנו לנו סולם של תווים הם, ע"י צירופם אנו יוצרים לנו ניגון"

כתבה לי לפני שנים רבות חברת ילדות.

מאז המשפט הזה מתנגן בי. ומזכיר לי מאיפה באתי.

ד"ר אביבה סטניסלבסקי – בלב החוויה המוסיקלית, עושה צירופים נפלאים ומרתקים בתווים, במנגינות ובמילים.

אביבה היא אשה נמרצת עם תשוקה בועטת למילים ומגינות, והיא מציעה באתר מארג מושלם של קורסים והרצאות בסגנונות מוסיקה שונים [מוסיקה קלאסית, יהודית, זמר עברי ועוד] למתקדמים ולמתחילים. 

חברת ארז מריומה – יועץ מיגון, שיפוץ מקלטים ואישור תוכניות בפקע"ר, החברה הותיקה והמובילה בתחום בארץ.

זו שהקימה ובנתה את מרחבי המיגון לתחנות הדלק, הבנקים, רשתות השיווק, בתי ספר ו... גם לאנשים פרטיים.

את האתר שלהם הקמנו בתקופה הכי מורכבת.

אריאל חודורקובסקי יזם, הקים ומנהל את מנזר הצ'י-קונג, שזו האוניברסיטה של הצ'י-קונג, אבל באון-ליין.

אריאל אגב מעדיף להגדיר את המוסד המפואר שהקים כנטפליקס של הצ'י-קונג.

האתר שלו מכיל מאות הדרכות מקוונות, אותם הוא מנחה בשלווה סטואית וברוגע, עם הסברים מקיפים. שמתאימים גם למתאמנים מקצועיים - ספורטאים ואומני לחימה, וגם למאמנים, מדריכים ומטפלים, ובכלל - לכל מי שרוצה לשפר את איכות החיים ולמצוא שקט נפשי.

מהרגע הראשון יצירות הזכוכית המטריפות שלה המיסו אותי.

הם גרים בנהריה, ושם הקימו את Sensual Glass - הסטודיו לאומנות הזכוכית, שמציג ומוכר עבודות אמנות מרהיבות, קורסים וסדנאות.

מתוך התשוקה והאהבה שלה, של אוקסנה פירשטיין, לזכוכית [וגם לאש], היא יוצרת וגם מלמדת אנשים איך לייצר ולעצב בעצמם עבודות אמנות, תמונות, תכשיטים ומוצרים שימושיים מזכוכית, ומנחה אותם להתנסות בטכניקות שונות.

ימים מאד לא פשוטים עוברים על כולנו.

לא לבלוע לא להקיא.

אני מוצאת שהעבודה שלי היא מקום מפלט נהדר להטביע בו את מחשבותי והרהורי.

אבל החיים, כמו החיים ... ממשיכים לבעוט בנו...

אז אם אתם רגע לפני רכישת דירה או לקיחת הלוואה, ואתם צריכים יועץ משכנתאות אישי, מקצועי ומנוסה. אתם צריכים את איציק אוחיון, שילווה אותכם בדרך לנטילת המשכנתא, ויחסוך לכם לא מעט כסף. אין לי ספק שכדאי לכם מאד להשתמש בשירותיו. אני יודעת שהוא יראה לכם גם איך להנות מהדרך.

התרגשות עצומה.

לפני כחודש העלנו את האתר שלהם לרשת, וכבר קיבלו ברכות מגוגל על שהצליחו לעורר עניין 60 פעמים במהלך 28 הימים האחרונים.

לוטי ואורי אלי הם שני אנשים מוכשרים, שמשלימים זה את זו, כמו יין ויאנג.

היא לוטי ניחנה ביכולת כתיבה משובחת שפותחת את הלב והנשמה, 

והוא – אורי צייר בינלאומי ברוך כשרונות.

הימים הקשים האלה מזמנים לי לא מעט הכרויות חדשות עם בעלי עסקים בארץ.

אחד מהם הוא אושר עדי – יועץ זוגי, משפחתי ופרטני שגם מטפל ב -Li-CBT [- שזה טיפול קוגנטיבי התנהגותי בעצימות נמוכה] ומדריך הורים.

את האתר שלו אי אפשר היה שלא לעטוף בהרבה מאד אושר, כי זה ב-DNA שלו. הוא יועץ זוגי מוכשר, ויש לו עכשיו גם בלוג בו הוא

אל תגלו לה.

אבל האתר שלה נושקה - אסטרטגיית מותג הוא אחד האתרים, שאהבתי לעבוד עליו. ובעיקר אהבתי לעבוד איתה.

קצת בעייתי לפעמים לבונה אתרים לעבוד עם מעצבת. ועוד עם מעצבת על, הדס קלנר גולני, שניחנה באיטליגנציה פואטית, שיודעת בדיוק מה היא רוצה ואיך כל אייטם אמור להראות. 

לא פשוט בכלל!

אבל ... 

הפניה של חברת Wix ושל המועצה הישראלית להתנדבות אלי להקים אתר [טמפלט] למפוני קיבוץ דורות, השוהים במלונות, כדי שישמש אותם בשעות הפנאי, וישמש תבנית, שתופנה גם למלונות אחרים שמארחים מפונים, מעודדת אותי מעט בימים האלה, של מלחמה נוראית עם מועקה גדולה, שמפוררת ומחוררת את הלב.

את התבלינים הם הביאו מהבית, כלומר מהקיבוץ, אני רק ערבבתי, מהלתי, מרקתי וליטשתי, עד שיצא אתר בדיוק כמו שהם רצו.

במסגרת פרוייקט 8200 לעסקים "פגשתי" את יונתן קליינר ושותפיו, שביקשו להקים אתר השוואות מוביל בעולם להכשרה מקצועית.

האתר פונה לצעירים [בגילאי 18 - 30] המבקשים ללמוד במוסדות טובים, בטווח מחירים נוח, וחוששים בעיקר מקבלת החלטה שגויה. 

ימים נוראים של מלחמה.

מועקה ענקית ששואבת את כולנו.

לא לבלוע. לא להקיא.

ודווקא אז הכרנו. 

היא, אורית, ביקשה להפוך את האתר שלהם, כרכוב וינטג' וריהוט עתיק - לאתר מסחרי און-ליין.

לא מעט שנים אנחנו מכירות, אבל ההתחלה היתה מהוססת וספקנית.

היא לא היתה בטוחה.

נורית נאור היא אשה מוכשרת, שמעצבת ומייצרת חלומות שכל אחד מאיתנו חולם לתת או לקבל.

היא מלאה ברעיונות יצירתיים וייחודיים, כאלה שלא הייתי מעלה בדעתי שאפשר, 

שבועיים לתוך הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, החליטו במחסן של מיה לעשות מעשה.

הם פנו אלי דרך חברת וויקס, וביקשו להקים חמ"ל מקוון, שמאפשר למפונים לקבל, ללא כל עלות, פריטי לבוש ופריטים בסיסיים [מברשות שיער, משחות שינייים וכל מה שבן אדם זקוק לו בשגרה], 

כדי לאפשר להם להעביר את התקופה הנוראה באופן הכי סביר.

הוא ממש התלבט.

הרבה זמן.

הוא לא היה בטוח שהוא צריך אותי.

אני גם לא תמיד יודעת להסביר למי שפונים אלי למה הם באמת צריכים אותי.

צניעות שהוטמעה בי כנראה במסגרות העולם ממנו נמלטתי.

אחרי שהחליט, אמר לי שראה אותי באיזו הרצאה שהעברתי ב-Wix, לפני שנה בערך, ורק עכשיו [לפני שבועיים - שלושה] החליט.

לקראת השנה החדשה, ליטשנו, הברקנו.

שינינו את הלוק.

דייקנו את המסרים.

עשינו פוליש ואקס, 

שאבנו אבק וצלוליט.

והסרנו בזהירות שיערות סוררות ופיגמנטים לא רצויים.

ואז הצטרפה יעל, עם הראש האחר שלה ופתחה קבוצת מיקוד, וחזרה עם רעיונות חדשים מלוא הראש. 

עשינו קיצור קיבה, אבל בלי לוותר על העמודים הדינמיים, ועל הפתרונות היצירתיים שהטמענו בו בפעמים הקודמות. רק לשבח אותם יותר.

אתמול הן שלחו לי בווטסאפ שמאז שסיימנו את השינוי [שבוע כזה...] הוא 

השיחה הראשונה היתה מהוססת.

היא לא בדיוק ידעה למה היא צריכה אותי, אם בכלל.

היא, אסנת יערי, מיילדת ודולה עם ניסיון של רבע מאה, בליווי אישי צמוד לנשים ומשפחות מהריון עד הלידה.

עוד אתר נולד והצטרף השבוע לאחיו בשמי הרשת.

הפעם אתר מיוחד עם שם מיוחד לא פחות, אינדי-יאני -  Indi-yani -שההורים שלו מייבאים מגוון תכשיטים בסגנון בוהו שיק ואקסוסריז מטריפים, שמיוצרים אחד אחד בעבודת יד מסורתית, על ידי בני שבט אינדיאני השוכן בכפרים של דרום אמריקה.

וצריך לציין כאן שכל העבודה הזו נעשית תוך הקפדה אדוקה [והדוקה] על שימוש בחומרי טבעיים ושמירה על הטבע והסביבה.

וכן גם ההורים שלו הם אנשים מאד מיוחדים.

הצעדים הראשונים שלנו יחד היו מהוססים. הוא, זיו שמח, המוכשר ביקש שאבצע עבורו SEO.

הוא כל הזמן אמר לי שהוא סומך עלי. אבל [בינינו...] הרגשתי שלא ממש.

כבר במבט הראשון, הרגשתי את העוצמות הנשקפות מעבודות האמנות שלו, שלא מתפשרות ולא מוותרות לעצמן או לנו.

וחבל היה לי שכל היופי הזה מסתתר תחת ערימות מבולגנות בתוך עמודים צבעוניים.

לפעמים הם פשוט נכנסים לי ללב.

ככה. בלי שאני יודעת על מה להניח את האצבע.

אולי זה החיוך בשיחה הראשונה?, אולי זה הצחוקים שבדרך? 

אולי זה הבדיחות בווטסאפ? הסיפורים על חיי היומיום?

לא יודעת.

את האתר של עדי ולירון קיסוס 

אני מאד אוהבת אנשים טובים. 

אני מאד אוהבת אנשים. 

אני מאד אוהבת.

אנשים טובים מרגשים אותי. באמת. זו לא קלישאה.

יש המון אנשים מקסימים. בכל יום אני מגלה כמה עשרות, מאות. כאלה והם כולם מרגשים אותי - ביחד ולחוד.

לא על כולם אני יכולה לספר.

בעיקר שבמצב של עכשיו אין לאף אחד סבלנות לקרוא.

אחרי ששקע האבק 

האתר נועד לספר את סיפורה של המשלחת הישראלית של פיקוד העורף. 

את תפיסותיה החדשניות בהצלת חיים ובטיפול באוכלוסיה. באסון הנורא, שפקד את דיירי בניין מגדל שמפליין דרום בעיירה סרפסייד במיאמי, שבתיהם קרסו עליהם בעת שישנו, או נימנמו מול הטלויזיה. או ניסו להרדים את הילדים. או שהו בחופשה.

על תפילות וקידוש משותף שעורכים יהודים, נוצרים, מוסלמים והינדים בערבי שבת. על ההבטחה שלא לחסוך באף מאמץ ולא להפסיק עד שימצא הלכוד האחרון. על שינויי התפיסה ועל הרצון הכן של כל הכוחות להגיע לכל אחד ואחת מהלכודים ולחלצו.

הוא נכתב מתוך הבנה שתרחיש כזה יכול לקרות לדאבון הלב בכל מקום בעולם. וגם כאן אצלנו בישראל  הקטנה.

על פי רב טלי לב עסוקה בציור בצבעי אקריליק על בדים. בשבועיים האחרונים עבדנו על תיקון הקאנבס באתר שלה, והקמנו לה אטליה חדש.

היא קנתה את שמה בעולם האמנות כטל רינקוב, אז יש מצב שככה אתם מכירים אותה.

יש לה ציורים מרהיבים. מטריפים. הציורים שלה שרים. מכל ציור שלה מפכה איזה ניגון שצולל עמוק בלב. שפורט על מיתרי הנשמה.

בעבודה שלי אני פוגשת הרבה מאד אנשים. כל אחד מהם הוא איש מיוחד. לכל אחת מהן יש סיפור מרתק.

אבל איש כזה עוד לא פגשתי – עמי סלנט, איש אשכולות. 

האתר שלו הוא אכסניה להתפתחויות הספריות הדיגיטליות וקוראיהן בעולם, וגם כאן בארץ.

בנינו אותו בצורה מדוייקת, בהירה וברורה, כדי שיאפשר לגולשים למצוא את מבוקשם. הצבעים נבחרו בקפידה, כדי לאפשר למתעניינים מרחב מחשבה נקי.

ניקי פסטרנק היא מאמנת כושר אישית מיוחדת לנשים, בוגרת וינגייט. 

את האתר שלה בנינו לאט. התחלנו להקים אותו ביולי – לפני כחמישה חודשים.

בהתחלה היא התלבטה מאד. הכיוון לא היה לגמרי ברור.

עשינו מתיחות. לקחנו נשימות ארוכות. עשינו כפיפות מבוקרות. ולקחנו עוד נשימות. הרבה מאד נשימות. חיזקנו 

כל פעם אני מתרגשת מחדש.

יש דברים שקשה לי להתרגל אליהם.

אני אף פעם לא מתרגלת לכך שלקוח סומך עלי בעיניים עצומות ונותן בי אמון, בין שאנחנו מכירים, ובין שלא.

את מור אמסלם פלקס לא ממש הכרתי.

זאת אומרת, הכרתי קצת. אנחנו חברות באותה קבוצת עבודה.

אבל ...

לא ידעתי שיש לנו קשרי הכרות עבותים וחזקים, מעבר לקבוצה. ושהיא בעצם 

הכרנו לפני כמה חודשים, ויצאנו לדרך קסומה ומרגשת.

דרך שצלחה גבעות וגאיות, בעזרת החיוכים הרחבים של מור.

מור מילר היא השפית של נולה,  והיא עורכת מסעות גסטרונומים קסומים לאנשים שאוהבים לאכול ורוצים לדעת על מוצאה של המנה, איך מכינים אותה והתרבות ממנה עשתה את דרכה עד שהגיעה לצלחת שלהם.

נולה היא לא מסעדה, היא בית עסק ערכי עם ראיה וחזון חברתי.

היא מסע מאתגר וקסום של אנשים לתוך עצמם.

אני מכירה אותה הרבה מאד שנים. אבל ... נשבעת לכם, לא ידעתי כמה שענבל סיני - מעצבת פנים מוכשרת.

העיצובים שלה שקטים, שאננים כאלה. מעבירים תחושה של רוגע. מכניסים את הנוף והאור לתוך הבית.

היא מעבדת בתים של אנשים, ובכשרון מיוחד הופכת אותם לחללים נעימים, מרווחים, כאלה שכייף לחיות בהם.

היא נופחת חיים בבתים שכבו, ומאירה אותם בניצוצות קסומים. והופכת אותם לפונקציונלים ופרקטיים, בדרכה המיוחדת.

גם אותי לימדו שעדיף ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ, אבל נדמה שאדם ואשחר ושותפיהם למיזם האדיר רידיפיין מיט דווקא הצליחו לתפוס שתי ציפורים באחת.

הפעם לא מדובר רק באתר יפה. אלא בעיקר באתר משוכלל.

אתר צמחוני, שהוא לגמרי לגמרי לא מרודד ל"צמחונות" האורתודוכסית, אלא עושה שימוש באלמנטים "בשרניים" ופונה גם לקרניבורים ותאבי המזון מן החי.

שלומי  וולפנר הוא אחד האנשים המדהימים שאני מכירה. 100 אחוז לב. ועוד 100 אחוז חמלה. [אני גרועה במתמטיקה....].

הכרתי אותו לפני שנה וחצי – שנתיים [לא זוכרת איך הכרנו. עוד מגרעת גדולה שלי. אני יודעת], כשביקש ממני להקים את אתר משאלה אחרונה. צריך לומר את האתר הראשון. הצבר.

איש החסד הנדיב והמרגש הזה, והשליחות הקדושה שלו, נוגעים לי ישר בשסתום הלב.

הוא מסייע בשקט, בצנעה, בענווה גדולה לאנשים שגורלם נחרץ וימיהם ספורים. 

הלקוחות שלה מתרגשים. לא בכדי. גם אני מתרגשת.

ענת שימל היא אשה - סבתא מוכשרת, שסורגת מתנות וצעצועים מבריקים לילדים 

ו..גם למבוגרים ! עם יכולות בלתי נדלות לטוות בחוטי צמר סיפורי אהבה מיוחדים לקטנטנים ולהוריהם וגם לסבים ולסבתות שלהם.

האתר שלה בובה של בובה משקף כישרון מדהים ויכולת מבריקה לרגש את הלקוחות שלה, ובכלל את כל מי שבא בקשר איתה.

[מודה. לחלוטין נשבתי והתאהבתי בקסמיה].

בפעם הראשונה ששמעתי את המושג אוהלי גלאמפינג, עשיתי גוגל כדי להבין על מה מדובר.

מודה שלא הכרתי את המונח קודם.

חברת לאקשרי גלמפינג IL היא זו האחראית להבאת הטרנד הנהדר הזה לישראל.

והיא מתכננת, מייצרת ומקימה את מתחמי הנופש באירופה ובארץ. 

למעשה היא מלווה את בעלי הקרקעות, מפיקי אירועים ויזמי התיירות באופן הכי צמוד ומתאימה עבורם את אתר התיירות המתאים ביותר לאורחים שלהם. [תיירות פנים וחוץ].

נשיקת האימפלות. הסנה הבוער. ההיפופוטם המחייך. המאמא של השבט. מלך הג'ונגל, ואשת המסאי.

נשמע כמו התחלה של בדיחה?. אבל זה לא !!

זה האתר של חגית גל – צלמת טבע ונוף. מוכשרת בטירוף.

את האתר שלה היה צריך לשקם. לא בגלל שהוא נראה רע. להיפך !!!

בתהליך ביצוע ה-SEO. לפעמים אין צורך לשנות את העיצוב. ממש לא !! רצוי לשמור עליו. כמו במקרה של חגית גל.

האתר שלה נראה אז ועכשיו בדיוק אותו הדבר.

אני מאד אוהבת שינויים. אחת הסיבות שאני מתה על החיים ברשת, היא בדיוק העניין של אין שיגרה. תמיד אפשר לשנות ולהשתנות.

תמורות, בעיני, הi יכולות מופלאות לשפר, לדייק ולמקד את עצמנו, להציג את עצמנו בוריאציות שונות.

ובכלל – להתפלש ולהתגלגל בחול [אויש כמה שאני אוהבת את זה!] ללוש ולעבד בצק [או חימר], ללטש ולעצב את עצמנו ואת העסק שלנו בכל פעם באופן אחר.

הפעם לא רק האתר, גם האסטרטגיה שלהם עברה מהפך של ממש.

המשבר הכלכלי של המשק הישראלי, גרם  לחברת "אנחנו סדנאות" לחדד את העשייה שלהם. לעדכן גירסא.

הם החליטו ש ... 

זה תמיד רגע מאד אמביוולנטי.

מצד אחד שמחה גדולה. מצד שני געגוע.

ככה בכל פעם שאני מסיימת פרוייקט.

השבוע סיימנו לשקם את האתר של חברת פנסיה אפ.

פנסיה אפ היא חברה המעניקה שירות תפעול פנסיוני לעסקים [גם קטנים וגם גדולים או בינוניים].

היתרון העצום שלה מתבטא בשירות האישי-משפחתי שהיא מעניקה ללקוחותיה, בליווי ובייעוץ.

שיקום אתר הוא תמיד עניין מורכב, צריך לעבוד לאט, לזהות את 

כשמקשיבים לציורים שלה בשקט, אפשר לשמוע את הנהמה החרישית של הרוח. את קרני השמש פורמים את השמיים. את משק כנפי הפרפרים.

היא - עליזה גוטמן - ציירת מוכשרת, אשה נעימה ומדהימה, עם עין טובה ויד מיוחדת.

היצירות שלה צלולות ומדוייקות.

הציורים שלה נושאים אותנו אל פסגות העולם.

הצבעים הפסטורלים נאספים לתוך הצבעים העזים ויוצאים מהם ושוב נאספים, כמו תעתוע ,כמו פכפוך ענוג של מעיין.

נורית נאור היא אמנית עיצוב בנייר ובפימו.

אשה לגמרי לא שיגרתית, נעימה, תוססת, מוכשרת ועם המון הומור. מהזן המשובח. 

היא תקתקנית, נמרצת ומאד מאד מאד צבעונית.

בעיקר היא אוהבת אדום, ולצד זה גם טורקיז וכתום לוהט.

היא עורכת סדנאות לילדים ולמבוגרים, גם בזום וגם בסטודיו, ובמקביל מנהלת חנות מקוונת למוצרים הקסומים והמטריפים, שהיא מעצבת ויוצרת בסטודיו שלה.

לפעמים מתוך שאתה מכיר מישהו, אז הרבה יותר קל לך לתפור לו "נעל" שתהיה נוחה למידותיו,

טובה ומדוייקת ליעדיו, ומוכוונת למטרותיו.

זו הסיבה שאני תמיד "מתעקשת" לשוחח עם הלקוח. אני מוכרחה "להכיר" את מי שאני בונה לו אתר,

לשמוע את טון הדיבור שלו. להקשיב למאוויים שלו. ללמוד מאין הוא בא. לאן הוא מבקש להגיע.

עיצוב הוא עולם מגוון, המכיל אין סוף אפשרויות ואופציות. הוא בעיני ה---תבלין שמעניק צבע וטעם לכל הדברים, המוצרים ולחיינו בכלל.

מיטל סיוון שני היא מעצבת מוכשרת ואשה מדהימה עם יד נהדרת ועין טובה, שיודעת לרקוח בסטודיו שלה, וינטג' By נדוניה, ולתבל פריטים נדירים ומיוחדים של פעם ולעכשיו אותם.

היא מנשימה ומחזירה לחיים פריטים מהעבר. היא מלקטת אותם בשקיקה מתבלת אותם בעדינות, וביד אמן בקיאה היא הופכת אותם לעכשוויים.

זה האתר השני שהוא, יניב משה,  בונה אצלי.

בעצם. אם לדייק - הראשון, כי את הקודם רק שיקמתי.

יניב הוא איש עם המון יכולות וטמפרמנט חיובי. איש עסקים רב אשכולות.

הוא יועץ עסקי מומחה באסטרטגיות שיווק ופיתוח עסקי, ספורטאי, ועכשיו גם הקים חנות לצעירות בגילן וברוחן.

משבר הקורונה לימד אותו איך להפוך משבר להזדמנות.

לא רק אנשים מזדקנים.... גם אתרים מזדקנים.

לא רק אנשים עושים מתיחות ושינויים, גם אתרים עושים את זה ...

את האתר הראשון שלהם הקמנו ב-2013. ב-2015 שיפרנו אותו. הם (כלומר: "אנחנו סדנאות"), מאד אהבו את העיצוב, עד כדי קנאות של ממש.

אבל גם הם הבינו שככה זה – אנחנו חיים בעולם דינאמי. השינויים מכתיבים את הקצב, ולא פעם השינויים מחוייבי המציאות.

אף פעם לא רציתי להיות שחקנית. איכשהו זה לא היה החלום שלי.

החלום שלי היה להיות עיתונאית [והייתי. ואהבתי. עד שנגמר...]

האיש בעל אלף הפרצופים עם שייקה אופיר ז"ל, היה המופע הראשון שראיתי בנעורי. הוקסמתי מהיכולת הנדירה של אופיר להחליף יישויות שונות בזה אחר זה.

בעבודה שלי היכולת להחליף תפקידים היא מרכיב חשוב.

סרט. הפעם.

הפעם הזו קיבלתי סרט.

לפעמים אני מרגישה בעבודה שלי כמו ימאי או רב חובל.

בכל פעם אני מגיעה עם הספינה שלי לחבל ארץ חדש ולא מוכר. עוגנת במקומות אקזוטיים. מכירה אנשים שלא הכרתי.

הכרתי אותם לפני כמה שנים.

מבחינתי הם היו [ועדיין] סוג של סגירת מעגל.

אחרי זמן הם קיבלו הצעות מפתות מחבר'ה צעירים, והחליטו להמשיך הלאה בדרכם.

לפני מספר חודשים הם חזרו.

ההתר

עבודת ה-SEO לא דומה לתהליך ייצור תפילין, או יצור תשמישי קדושה, אבל גם כאן צריך לעבוד באופן זהיר, למדוד ולנטר. לדבוק במטרות. לדייק את הנתיבים, כדי להגיע לשערי הרשת.

האתר של משפחת עורקבי - המכון להוראה והפצת תשמישי קדושה [אין להם פרופיל ברשתות החברתיות] מלכתחילה עוצב מ

בית הספר המיוחד לצורפות שהקימו כאן לפני כמעט 30 שנה, טובל בנוף הפסטורלי במקום שהיה פעם מושבה קטנה, והפך לעיר מרכזית ותוססת - נס ציונה. 

הם אנשים מקסימים יעל ועמוס אסל.

היא, יעל, אמנית יוצרת ומעצבת תכשיטים מטריפים.

הוא, עמוס, אופה לחמים מיוחדים, שהם מגישים ליד התה לתלמידי בית הספר לצורפות, שהיא מנהלת בחדווה.

היא תוססת ומוכשרת. מלאת חיים, עם חוש הומור שנון, כזה שאני מתחברת אליו בשניה, ו.... אין לה רגע דל.

היא - אירית דיגמי, הבעלים הגאה והמוכשרת של העגילים של אירית דיגמי 

העגילים שהיא מייצרת הם בבואה מדוייקת שלה - תוססים וצבעוניים. מלאי חיים וחדווה.

היא הוגה וטווה אותם, תוך כדי הליכה בשדות של מושב כוכב מיכאל. היא חולמת אותם, היא אורגת אותם במוחה הקודח, היא מעצבת כל אחד מהם כאילו היה הראשון והיחיד מסוגו. היא מנשימה ומחייה אותם.

אמריקה –  אנחנו בדרך !

את גוגל כבר כבשנו. לפני יומיים שלושה, עכשיו אנחנו רוצות לכבוש את ארה"ב. זאת אומרת להביא את הבשורה אל במות המסחר של הדוד סם.

את האתר שלה  הקמנו לאט. עם הרבה מאד הפסקות ארוכות לנשימה ובחינה. זה היה כמו אימון פילאטיס. מתיחות ארוכות. נשימות עמוקות. וחוזר חלילה.....

לאורך כל התהליך היא התלבטה. בחנה. בדקה. 

התקשתה להחליט. 

בכל פעם ה"מסע" הוא אחר ושונה. 

בכל פעם החיבור מרגש ונוצר בחובו הרפתקאות, חוויות ונופים, שאיש לא יכל לשער.

בכל פעם יש עליות ויש ירידות, אני משננת לעצמי, אבל בסוף הוא [הלקוח] חייב להיות מרוצה וחייב לאהוב ולהרגיש נח באתר שלו, כי אחרת האתר הזה לא ישרת אותו, והלקוחות שלו לא יתחברו אליו.

ו .... אז הנס הזה קורה, וכשהלקוח מתחבר לסקיצה, זה הרגע המיוחד בו אני רואה את הניצוץ.

ו.... מאותו הרגע הכל כבר הרבה יותר פשוט וקולח.

אין לי מושג איפה פגשתי את בוריס [או איפה הוא פגש אותי].

אין לי שום כוונה לגלות לכם איך נראה האתר שלהם, כשרק הגיע אלי.

אבל .... אם אתם מכירים את הסיפור של הנס כריסטיאן אנדרסון על הברווזון המכוער, תוכלו לנחש בעצמכם.

הוא היה אפרורי, ועמד מבוייש עוטה כיסוי ראש בשולי הרשת.

הם בנו אותו בעצמם, הוסיפו כיסויי ראש, תמונות, סרטונים, קידמו אותו במודעות ממומנות ובקמפיינים מושקעים, וציפו שהאתר יעבוד.

ימים לא קלים עוברים על כולנו.

כן. על כולנו. כולל כולנו.

גם על מי שעובדים וגם על מי שלא. על החיוניים, על החיוביים ועל כולנו....

בתוך בליל הדיכדוך, הטירוף, חוסר הודאות, ו.... You name it, כמה כייף לעבוד עם לקוח ברור וצלול, שמודה שהוא לא מבין כלום במקצוע שלי, שיש לו אמנם ידע כלשהו, שרכש בלילות של ניסוי ותהיה, אבל הוא לא בקיא, וסומך עלי שאעבצע עבורו בדיוק את מה שצריך.

אל תשאלו אותי איך הכרנו.

האמת ?– אין לי מושג. אני אף פעם לא שואלת [אני יודעת. טעות בלתי נסלחת], ובכל זאת –הכרתי אותו לפני שבוע.

יש אנשים שפשוט תענוג לעבוד איתם.

קסם אמיתי.

בעיקר כאלה שגם מבינים עניין.

לעצמאים אין ימי מחלה. ככה זה.

השעון מתקתק וחייבים להשלים את העבודה. גם כשהחום מטפס ומיתרי הקול משותקים.

אז ככה, בשקט שלי, בלי דיבורים - זורח בשמי הרשת האתר של המרכז הישראלי להכשרת מטפלים בשיטת מריו רוזן, שיטת רוזן - Rosen Method אותו מנהלת רוני מוסנזון

אחרי הרבה מאד ניסיונות שלה להקים בעצמה אתר, היא פנתה אלי. בהתחלה היתה מאד סקפטית. התלבטה. שקלה. חששה.

היא מהאנשים המעטים האלה שהולכים בשקט נמרץ לעבר מטרה שסימנו, וכובשים את היעד בקלילות. בענווה.

בחיוך ובאהבה.

אני מכירה אותה כבר המון שנים, מאז היתה ילדה. רויטל לב ארי.

את האתר שלה לא בנינו לפי הכללים. עשינו כל מיני קומבינות לגוגל, והלכנו בין הטיפות...זה היה מאתגר, ומאד מרתק.

זה לא אתר קונבנציונאלי, כי גם היא לא בן אדם קונבנציונאלי.

ברור שאני לא אובייקטיבית.

אבל ...למה אני צריכה להיות אובייקטיבית?

זה היה כמו חלום. זרם כמו פלג מים רענן וטהור. זה הרגיש כמו לרקוד ואלס.

כבר בשיחת הטלפון הראשונה היה חיבור מצויין. שני קורן גביש הגיעה מוכנה. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה. לאן היא רוצה להגיע. היא תיקתקה את משלוח החומרים. הכל היה מוכן מראש בקבצים מסודרים. היא הקשיבה והפנימה. ורצתה לדעת עוד.

היא לא הסכימה להצטלם כמו שצריך.
לא משנה כמה הסברתי.וביקשתי.
היא תירצה תירוצים. ודחתה באלגנטיות.
בכל פעם הבטיחה שמחר  תצטלם ותשלח. ותמיד שלחה תמונות אחרות.... (:

מלי ארליך בעלת סטודיו 358 היא אשה יפה ועקשנית.
מאד נמרצת, איכפתית. ומדוייקת.
יש לה חיוך רחב וחוש הומור חד.

מתרגשת בכל פעם שמישהו מזמין אותי ללוות אותו ב"מסע" להקמת אתר. זה בכלל לא מובן לי מאיליו. עדיין לא.

אני אוהבת את העבודה שלי, ונהנית ממנה מאד.

ובכל זאת - כשמישהו נותן בי אמון ומרשה לי להקים לו אתר, זה גורם לי להתרגשות עצומה, כי אני יודעת כמה לא פשוט לאפשר למישהו אחר, שברב הפעמים אתה לא מכיר, לפשפש לך במגירת החלומות. ולאפשר לו לטוות עבורך את החלום.

המון זמן חיכינו לתמונות. חודשיים – שלושה.

הם לא מצאו צלם.

מי שהם כן מצאו היו עסוקים, לא יכלו, לא הבינו.

היא – שולי נוי – התעקשה על תמונות אחרות. מיוחדות.

אני אוהבת לקוחות עקשנים. כי הם יודעים בדיוק מה הם רוצים. למדתי שאלה שיודעים ומתעקשים, על פי הרב גם משיגים את מה שהם רוצים.

לא את כולם אני מכירה.

האמת - שאת רב הלקוחות שלי אני לא באמת פוגשת. אני מתכוונת פוגשת בחיים האמיתיים. אבל זה לא מונע ממני לאהוב אותם. להתחבר אליהם. להבין מה בדיוק הם צריכים.

אני לא תמיד (ואם להודות על האמת - כמעט אף פעם!) מכירה את העסק שלהם, או את התחום המקצועי בו הם המומחים.

אבל אני (תמיד!!!) לומדת את התחום. גם מהם וגם מתוך תחקירים שאני עורכת.

מאד גאה לקחת חלק בשירות המשמעותי והמרגש של משאלה אחרונה

קו חם ועוטף לאנשים, שמבקשים לשים קץ לסבל שלהם.

כמי שאיבדה בחייה לא מעט אנשים, ובעיקר כמי שראתה את הסבל הנורא שנכפה עליהם בערוב ימיהם, אני מוצאת נחמה פורתא במיזם הנפלא הזה, שמסייע לאנשים להפסיק לסבול ומזמן להם ברירה, כשכבר כלו כל התקוות ואין ברירה – אלא למות בכבוד.

מהצד שלה זה נראה כאילו רק צריך למתוח וליישר, ואם ויזואלית הכל נראה טוב - אז פשוט ממריאים לאויר וכובשים את הרשת.

היה צריך להסביר שהאלגוריתמים הרגישים של גוגל לא "קונים" את זה, אפילו שבאמת יש לה עבודות נהדרות ושובות לב. האלגוריתמים עובדים שונה. והם מחליטים עלינו.

היא כעסה. טוב. בעצם - התבאסה ...

לפעמים כשזה זורם, זה פשוט זורם ...

בעיקר זה תלוי בלקוח[ה].

היא - ‏טל נוימן שחור‏ - פנתה אלי לפני יומיים שאגדיר את האתר שלה. הססה. התלבטה. חזרה כעבור יומיים עם החלטה.

ערכנו תיקוני עיצוב קלים, הגדרנו, ו ... כבר היום שיגרנו את האתר שלה לכבוש את הרשת.

אלוהי הרשת, גוגל, מצידו פירגן.

רק מי שמכירים אותי באמת.
כלומר - בחיים האמיתיים, יודעים כמה אני שונאת לבשל אוכל.

רק מי שמכירים אותי ממש.

יודעים כמה אני אוהבת "לבשל" אתרים. וכמה כייף ונחת עושה לי כל אתר. ובעיקר המאתגרים שבהם.

אז ישר מהתנור - האתר עם הכי הרבה אוכל ומתכונים מטורפים, שאני לגמרי לא בטוחה שחוץ מהשף רון יוחננוב, מישהו באמת משקיע בהכנתם. {ובכל זאת - גזרתי. שמרתי. העתקתי. אבל בינינו - אין סיכוי שאנסה לבשל אותם אי פעם...}

לפני חודשיים הם התקשרו וביקשו שאבנה להם אתר. כבר בשיחת הטלפון הראשונה הבנתי שמדובר

בחברה שונה.

הרגשתי ש... כאלה לא הכרתי!

אין דברים כאלה !!

וכך (כמו שתמיד קורה לי) נכנסתי איתם לאחד הטרקים המרתקים, המרהיבים והמסעירים

ב"הרי המון-בלאן של המדיה", במהלכו למדתי להכיר אנשים מדהימים, לקוחות מהזן ההולך ונכחד ❣️

על האהבה שלה לעיצובי תחרה למדתי תוך כדי ההכרות שלי אותה.

את התך הראשון שלי ברקמה לימדה אותי לפני הרבה מאד שנים דודה מזל, (שהיא לא באמת הדודה שלי, אבל כך קראתי לה), והיא זו שלימדה אותי איך להשחיל חוט במחט ולשזור ציורים קסומים, מחוטים, ולעצב קומפוזיציות יצירתיות, תוך שימוש בטכניקות שונות.

בתהליך הקמה של אתר יש סוגים שונים של לקוחות וסוגים שונים של "משברים" – משמחה מוגזמת

ועד יאוש טוטלי –
המשברים האלה מלווים בהרבה מאד חרדות, פחדים, חששות וכאלה מצד הלקוחות.

מה גם שרב (לא כל) הלקוחות שלי הם אנשי עסקים שהעולם הדיגיטלי תפס אותם לא מוכנים.

לרובם (לא לכולם) אין הבנה במדיה והם מגיעים אלי עם קטעי מידע שונים, ולא תמיד מדוייקים.

רבים מלקוחותי רוצים לבנות אתר אינטרנט, אבל לא מבינים מה כרוך בכך – יש כאלה שהבטן מתכווצת להם ויש כאלה שמגלים אדישות.

אתמול היא שלחה לי קובץ אחרון במייל וכתבה – "זהו. סיימנו !!!"

מן ההתחלה היה ברור לי שאני נכנסת לאתגר גדול.

ההבנה המקצועית שלה בתחום העיצוב, זויות הראייה שלה, ואפילו חוויית העיצוב, או בחירת

הצבעים - שונים בתכלית משלי. (שלא לומר מנוגדים מהותית....).

מן ההתחלה זה היה כמו למכור קרח לאסקימואים. כמו לתפור שמלת כלה לתופרת.

בניית אתר היא מלאכת מחשבת של צירוף רכיבים ואריגת חלומות ומשאלות לב, לכדי משהו שלם,

שעומד ומתקיים בזכות עצמו. בכל פעם אני נסחפת יחד עם בעליו להרפתקאות שונות.

בעיני "המסע" הזה הוא מסע מרתק למחוזות, שאולי לא הייתי מכירה.

על פי רב לכל האתרים יש רק 3 צדדים - צד שרת, צד לקוח, צד בעלים.

צד הלקוח - הוא הצד שלנו, הגולשים. אנחנו רוצים הכל כאן עכשיו ומיד.

צד השרת – זה הצד של מערכת הניהול. כאן צריך לתת פתרונות למאוויים המיידיים של הגולשים מצד אחד,

את האתר שלי הקמתי בגילגולו הראשון על מערכת וורדפרס.

התחלתי אותו כבלוג, ומשם שיפרתי והרחבתי עד שהפך לאתר.

ב-2011, החלטתי להעביר אותו למערכת וויקס. בעיקר כי התרשמתי ממגוון העיצובים העצום, שוויקס מציעה למשתמשיה.

תוך כדי תנועה, למדתי שיש במערכת וויקס עוד הרבה מאד תוספים, ושהיא כל הזמן מתעדכנת, ומשתפרת.

ציון לשבח מגוגל זה לא עניין שבשיגרה. זה לא קורה. [קל יותר להצטיין בעבודה סמינריונית].

זה נדיר לגמרי שגוגל, ירום הודו, מתלהב ומתפעל כל-כך מאתר.

זה נדיר בפרט שגוגל משבח אתר בתוך ימים ספורים ומציב אותו במקום הראשון הנחשק בתוצאות החיפוש האורגני.

מי שבקיא קצת בתורת ה-SEO (קידום אתרים) יודע שמדובר בתהליך שאורך חודשים רבים, ולפעמים אפילו שנה / שנים ...

דף נחיתה, לא הרבה יודעים, הוא בעצם אתר. קטן. פיצי. אבל ... אתר.

מה זה אומר ❓

זה אומר ש"על הנייר" הכל יכול להראות נפלא, אבל בסוף לא מדובר בשזירת פרחים, האלמנטים גם צריכים לעבוד – למצוא את הלקוחות שזקוקים לשירות שלנו, להיות ברורים ללקוחות, להתכתב עם גוגל, וגם ... לרצות את בעל האתר.

האמת שכבר בפגישה הראשונה קלטתי שאיתה זה יהיה שונה. היו הרבה מאד קליפות, שהיה צריך לקלף בזהירות, ולהסיר בעדינות רבה.

לרב (אם לא לכל) האנשים יש קליפות, אבל ... בכל זאת אצלה זה היה שונה, כי המעטה המחוספס והבועט כיסה פצעים מדממים וצלקות טריות.

וכולנו הרי יודעים כמה כואב להסיר תחבושת מעל פצעים מדממים.

כבר אז ידעתי שאני לא הולכת לוותר לה, ושבסופו של דבר תבקע מתוך המעטפת הקשיחה הזו רקמת עור חדשה ובוהקת. שרוני מלוטשת, שיודעת בדיוק מה היא מבקשת.

נפגשנו בתקופה קשה, שדרשה ממני להקדיש תשומת לב לעניינים אחרים, שלא היו צפויים.

ואם לא די בכך, אז ... גם האתר שלהם החליט פתאום שמתחשק לו לשטות בנו, ולעשות מה שבא לו.

בכל פעם שתיקנו פעולה אחת, פעולה אחרת השתבשה ...

על פי רב השאלה הראשונה שהלקוחות שלי שואלים אותי היא - כמה זמן יקח להקים את האתר.

על פי רב אני לא מעיזה לומר להם שיקח כמה שיקח, עד שירגישו נינוחים ועד שהכל יעבוד כמו שצריך.
כי זו לא תשובה מדידה.

אמא שלי ז"ל היתה אשה של מילים.

היא מכרה את דפי המחברות המשומשות שלה למוכר התורמוס והערמונים, כדי שיעטוף בהם את הסחורה שמכר לעוברי האורח, והיא תוכל לרכוש לעצמה מחברות חדשות.

העברית לא היתה שפת האם שלה, אבל היא הסתערה עליה בחדווה ובאהבה רבה, ובהיותה כבת שבע דיברה עברית רהוטה ללא מבטא זר.

במהלך השנים הכרתי לא מעט אנשים - כל מיני בני אדם שונים ומשונים, סוגים רבים ושונים של לקוחות, איתם יצאתי ל"מסע" לכבוש את הרשת.

אבל ... מוכרחה להודות - לקוח כזה עוד לא היה לי. ממש ממש לא.

צחי זיסמן עו"ד ונוטריון שילם לפני חודשיים / שלושה, ו ... מאז "נעלם", "התאדה"- - -

בשבוע בו הפרו החמאס ושות' את השיגרה במרכז, ומטחים כבדים שרקו מעל אשדוד, בעת שנבחרי האומה עבדו על מתווה לגיבוש הממשלה, 

אנדריי ואני עבדנו על הקמת דף נחיתה לקליניקה המיוחדת שלו.

אנדריי הוא פיזיותרפיסט מומחה מאשדוד. מטפל גם בספורטאים אולימפיים וגם באנשים רגילים, כמוני כמוך כמוהו.

בהתחלה אני מודה לא הבנתי.

לא היה לי שמץ מושג מה היא עושה. למה היא עושה את זה. למי זה טוב...❓

אבל סוסים, ובעלי חיים בכלל, הם הנאה גדולה עבורי.

וכשמבקשים ממני לחבר (וזה לא קורה הרבה לדאבוני) את שתי האהבות הגדולות שלי יחד - בניית אתרים + סוסים (ובכלל בעלי-חיים), אז אני עפה ... וזה מה שקרה לי עם נסוס הם כבשו את ליבי מהרגע השני(:

תוך כדי שהם משייפים תקרות וקירות, קודחים, והורסים, ובונים ומשפצים את הבית, הם מבקשים שאבנה להם אתר.

התגובה הראשונה שלי היא צחוק. זה נראה לי הזוי.

דווקא עכשיו? כשהרסתם לי את פינת העבודה והוצאתם אותי מהבית עם לפטופ מעאפן שלוקח לו מלא זמן לחשוב מה אני רוצה שהוא יעשה?

דווקא עכשיו, כשאני מחפשת לאן לברוח כדי לא לראות ולשמוע אותכם קודחים, מנסרים, ומשייפים?

הכרתי אותו בפייסבוק לפני חודש – חודשיים, ואיכשהו אני מרגישה שאני מכירה אותו כל חיי.

יניב משה הוא איש מרתק, יועץ עסקי לא שיגרתי. המון נשמה, יכולת מיקוד והבנה עצומה בשיווק. איש חיובי ונעים, עם תובנות מקוריות ומעצימות, שלא מקמץ בעצות טובות.

כזה שאיכפת לו באמת. זן נדיר ומיוחד בנוף של יועצים עסקיים ומנהלי שיווק ומכירות.

יש לו תואר ראשון ושני במנהל עסקים, וההתמחות שלו היא באסטרטגיות שיווק ופיתוח עסקי.

לכל פרוייקט יש את הקצב המיוחד לו.. 

יש כאלה שצריכים זמן לעכל, להפנים, להתמתח.

יש כאלה תוססים. שמקפצים, מפזזים ומנתרים בשמחה, כאילו אצה להם הדרך.

בסופו של דבר אני מתאהבת בהם. בכל הפרויקטים. בכל הלקוחות. [זה דומה לאהבת הורים את ילדיהם. אין הבדלים. אין באמת השוואות].

כל לקוח מרגש אותי. באופן שונה.

אופיר להב מפתרונות שיווק דיגיטליים, שייך לסוג 

כשיוצאים למסע, בדיוק כמו שיוצאים למלחמה, אף פעם לא יודעים איך הוא יגמר.

אחד המסעות הכי מרתקים בחיי (אם לא ה... !) היה ה"מסע" שערכתי עם אמני הציור בפה וברגל. 

אנשים פגועי גפיים, עקודים בכסאות גלגלים, שנאבקים בשיניים (תרתי משמע) לחיות בכבוד, לפרנס את עצמם ולתת ערך ומשמעות לחיים שלהם.

אמנים מוכשרים ומופלאים, שפורטים עם המכחול ציורים צלולים ומדוייקים, יצירות אמנות שסוחפות, ומטלטלות ומזניקות אותנו לעולם קסום.

אני לא יודעת ערבית.

בושה! בושה וחרפה!

[לא שלא ניסיתי. דווקא ניסיתי, אבל זה כבר קשור לסיפור אחר.]

כשרוני אורנשטיין, מנהלת פרוייקטים וקשרי הקהילה של הקרן לפיתוח לוד, פנתה אלי להוסיף את השפה הערבית לאתר, היא חששה מפגיעה בעיצוב או בתפקוד שלו.

אני, לא אמרתי לה, אבל פחדתי מ ... התרגום. 

כי מה שאני כן יודעת הוא שיש ניבים שונים של ערבית, גם בארץ, אבל אין מושג ירוק איפה משתמשים בהם.

אני מכירה אותה טוב. את גילי חן מסטודיו 104 וגם ביקרתי בסטודיו המיוחד והנעים שלה במכבים, ובכל זאת לא ידעתי כמה היא מוכשרת.

פה ושם אני רואה את התכשיטים שלה. יש לה טאץ' ייחודי ומיוחד. קשה שלא להבחין שהיא היוצרת.

היא מעצבת תכשיטים, אבל לא רק.

לא כל הלקוחות שלי אוהבים לכתוב. על פי רב הם מחפשים מישהו שיעשה זאת עבורם...

אבל ליאורה פלד לא רק אוהבת לכתוב, היא גם יודעת לכתוב נהדר. הטקסט שלה קולח. הסגנון שלה רהוט. יש לה ערימות של סיפורים מרגשים.

היה ברור לי מההתחלה שהבלוג שלה לא יכול להיות סתם בלוג רגיל שהיא כותבת ושולחת אלינו דרך הניוזלטר. בלוג שיגרתי כזה, פאסיבי.