משאלה אחרונה - המתת חסד
שלומי וולפנר הוא אחד האנשים המדהימים שאני מכירה. 100 אחוז לב. ועוד 100 אחוז חמלה. [אני גרועה במתמטיקה....].
הכרתי אותו לפני שנה וחצי – שנתיים [לא זוכרת איך הכרנו. עוד מגרעת גדולה שלי. אני יודעת], כשביקש ממני להקים את אתר משאלה אחרונה. צריך לומר את האתר הראשון. הצבר.
איש החסד הנדיב והמרגש הזה, והשליחות הקדושה שלו, נוגעים לי ישר בשסתום הלב.
הוא מסייע בשקט, בצנעה, בענווה גדולה לאנשים שגורלם נחרץ וימיהם ספורים. אנשים נואשים שאין להם מרפא. כאלה שהם והרפואה איבדו כל תקווה, ומנת חלקם היא סבל בל יתואר.
הוא מלווה אותם למסע האחרון בשוויץ, למצוא שם מרגוע למכאובם. מנוחת עולמים לנשמתם. הוא עמוד האש, שמאפשר למי שצריכים ללכת לאורו.
אני לא הייתי עומדת בזה. אמרתי לו.
צריך להיות אדם מיוחד עם נשמה רחבה, כדי ללוות אדם למותו. כדי להעצים את המשפחה והקרובים ברגעים הקשים ביותר שלהם. רגעי הפרידה.
שלומי הוא איש חסד. נדיב. עם נשמה רחבה.
הוא עומד בראש אירגון "משאלה אחרונה – המתת חסד", ומאפשר למי שאין להם מוצא אחר למות בכבוד. בלי ייסורים. בלי סבל. בלי לחכות לקץ המר.
את האתר האנגלי [כמו את אחיו הצבר הבכור] הקמתי בדמעות ובכאב.
שלומי, כהרגלו, התערב במהלך העבודה, תיקן וסידר. אני כהרגלי הסברתי והדרכתי.
שלומי הוא לקוח פעיל. כזה שרוצה להבין למה דווקא כך ולא אחרת. ואני אוהבת להסביר מה הלוגיקה מאחורי כל אלמנט, ולמה עדיף כך ולא אחרת. [יום אחד הוא יחליף אותי, ויבנה אתרים (: ....].
בסופו של דבר שיקמנו את האתר הראשון וחיברנו אליו את אחיו התאום, שדובר אנגלית רהוטה [במבטא קוקני].
האתר הזה, יסייע למי שהעברית לא שגורה בפיהם למצוא את דרכם האחרונה. וגם לאירגון דיגניטיס בשוויץ להבין מה בדיוק שלומי עושה, ומה חושבים עליו האנשים שאהבו אותו בערוב יומם [תקראו את עמוד העדויות].
תודה לך שלומי על כל מה שאתה עושה בשיגרה למען בני אדם רבים כל כך, ותודה לך גם על הדרך המרתקת [למרות שלוותה בכאב ובצער] שהלכתי איתך.
אני מאחלת לך בריאות טובה ושתמשיך בשליחות החברתית הלא פשוטה הזו שלקחת על עצמך.
ובשולי הדברים - נעים לראות שאפילו גוגל התלהב, ושלח גביע מצויינות לשלומי, ימים ספורים בלבד אחרי שיקום האתר [זה לא דבר של מה בכך!].