אחרי ששקע האבק - פיקוד העורף
היא שונה ממני לחלוטין.
נקודות הדימיון בינינו זעירות עד בלתי.
למעשה כל מה שאני אוהבת. היא ממש לא. וההיפך.
רק השותפים שלנו לחיים. הם היחידים שאנחנו אוהבות בחירוף נפש וטירוף ממש.
כל השאר – הפוך.
טל היא הבת שלי. וזה האתר השלישי שאני מקימה לה. על השניים הקודמים היו [ועדיין יש] המון ויכוחים.
בתהליך ההקמה של האתר הזה, בפעם הראשונה, הסכמנו כמעט על הכל.
אני לא חושבת שהשתננו.
אני חושבת שזה קרה בזכות השותף שלה אלעד אדרי, בזכות המעצבת של הספר דפנה זילברשטיין. ובזכות פלטת הצבעים, והסיפור, שהם בסופו של דבר הכתיבו את הטון והצלילים.
במהלך הקמתו נזכרתי בספר שקראתי אי אז בנעורי - רחוב הטומוז'נה. אני לא זוכרת את העלילה, אבל זוכרת את אביו של הגיבור משמיע ניגונים. זוכרת שבמהלך הקריאה של הספר התערבבו בי ניגונים שונים, שהקלו על הקריאה, שסחפו אותי לתוך המילים. זה גם מה שקרה כאן.
השבוע השיקו אלעד וטל את הספר שלהם. [שלנו]. את הטיוטה הראשונה [אל תספרו לאף'חד ...] התקשתי לקרוא. אבל יום אחרי שהסתיימה בניית האתר צללתי לתוך הספר. קראתי את המאורעות בשקיקה. ופתאום התבהר לי שגם מהספר, כמו מהאתר, בוקעים ניגונים חרישיים כאלה, שעוטפים ומחלחלים את המילים לתוכנו.
האתר שלהם נועד למכור את הספר ולהנציח את הנשמות שנכחדו באסון הנורא, שפקד את דיירי בניין מגדל שמפליין דרום בעיירה סרפסייד במיאמי, שבתיהם קרסו עליהם בעת שישנו, או נימנמו מול הטלויזיה. או ניסו להרדים את הילדים. או שהו בחופשה.
הם כתבו אותו מתוך הבנה שתרחיש כזה יכול לקרות לדאבון הלב בכל מקום בעולם. וגם כאן אצלנו.בישראל הקטנה.
הספר שלהם מביא את סיפורם של 98 אנשים, מתוך העיניים של בני משפחותיהם ומתוך העיניים והלב של טל ואלעד.
אבל יותר מזה הוא מביא את סיפורה של המשלחת הישראלית של פיקוד העורף. את תפיסותיה החדשניות בהצלת חיים ובטיפול באוכלוסיה. את ההבדל שעשתה ואת השינוי המהותי שיצרה, כדי למצוא את גופותיהם של מי שמצאו את מותם ולהביאם למנוחת עולמים.
הם מספרים על גבורתם של כוחות החילוץ האמריקאים, על הספקנות הראשונית שחוו מהם בהגעת המשלחת הישראלית. על רוח היחידה. על התיקווה. על הכמיהה והנחישות למצוא את כולם. עד האחרון שבהם.
על תפילות וקידוש משותף שעורכים יהודים, נוצרים, מוסלמים והינדים בערבי שבת. על ההבטחה שלא לחסוך באף מאמץ ולא להפסיק עד שימצא הלכוד האחרון. על שינויי התפיסה ועל הרצון הכן של כל הכוחות להגיע לכל אחד ואחת מהלכודים ולחלצו.
ובמילים של אלעד מתוך הספר: "בהיבט המקצועי נוסו שם שיטות עבודה, שהיו בחלקן תיאורטיות עד היום. נכנסנו בצורה מקצועית לעולמות תוכן, שבמשלחות עד היום היוו עניין צד ומרכיב שולי ביותר במשימת המשלחת. הגענו למדינה שהיא מעצמת על בחילוץ בכל מישור – ציוד, ארגון שטח, לוגיסטיקה ועוד.
ובכל זאת הצלחנו להביא ערך מוסף, ייחודי שלנו, שהיטה את הכף של ניהול האירוע כולו והביא לסיומו באופן שהחזיר את אמון הציבור והקהילה במנהיגות המקומית".
תודה לכם טל ואלעד על האמון ועל הדרך. ו ... אתכם אני רוצה להפגש רק בשמחות (: