כולנו כמהים למחוות של תשומת הלב ברשת.
הצפיפות הרבה ברשת, גורמת לכך שאנחנו נלחמים על תשומת הלב הציבורית.
אנחנו כמהים להערצת ההמונים וזו מורעפת עלינו ללא הפסקה.
אנחנו סופרים לייקים, עוקבים ואוהדים. משתאים בסיפוק למראה מספר הצפיות, החשיפות או התגובות, שעורר הפוסט שלנו ברשת.
למרבה המזל, אנחנו חיים באינקובטור רשתי, שמספק לנו את מירב ומיטב תאוותינו. יותר מזה אנחנו לא צריכים. מנועי החיפוש מובילים אותנו בהתמדה לפסגת האושר.
אין ספק שהרשת מעניקה מענה מושלם לצרכים האנושיים הבסיסיים שלנו. היא מחבקת אותנו באהבה רבה, מרעיפה עלינו מחמאות, מעניקה לנו בטחון ותחושת שייכות חברתית.
היכולת לעמוד במרכז הבמה, לזכות בכל כך הרבה תשומת לב. הפרסום האישי שאנחנו זוכים לו ברשת, הפופולאריות הגואה. האפשרות לבטא את תחושותינו, החירות לעלות בפומבי את מחשבותינו ולספר לכל העולם מה עשינו.
כל אלה (ביחד ולחוד) גורמים להאדרת האגו שלנו - אנחנו עסוקים מרבית הזמן בסוג של "ליטוף עצמי". וכאשר ה"חברים" שלנו גם מגיבים לפרסום, אנחנו אשכרה עפים על עצמנו.
הרשתות הפכו אותנו לסוג של מצליחנים.
אנחנו יכולים לתעד את עצמנו ולהראות לעולם עד כמה אנחנו נועזים, חכמים, מגניבים, מאושרים וכו'
אנחנו כבר לא תלויים בחסדיהם של עורכי עיתונים שיחליטו אם לפרסם את המאמר שלנו במדור שולי של מכתבים למערכת, אנחנו לא נתונים לגחמותיהם של תחקירנים ומפיקי תוכניות ריאליטי בטלויזיה אם ללהק אותנו לתוכנית כזו או אחרת. אף מו"ל לא יכול לסתום לנו את הפה.
אנחנו יכולים להמציא את עצמנו בכל עת שנחפוץ בכך.
לפתוח ערוץ יוטיוב או בלוג, לטקבק את עצמנו לדעת, להנציח את עצמנו ברשת ולזכות בקלות רבה בתהילת עולם.
מנועי החיפוש ברשת מעמידים אותנו במרכז ואנחנו מתקשים להתנתק מהם. למעשה אנחנו ממש לא מעוניינים להתנתק מהם, אנחנו מעדיפים להישאר מחוברים. אנחנו אוחזים בהם כאילו היו קרנות המזבח.
בנוסף - אנחנו עורכים השוואות עם ה"חברים" שלנו. מציצים ל"במה" שלהם, מה הם כתבו ? מה הם העלו ? מה הם עשו ? כמה הם הצליחו היום ? (למי יש יותר גדול ???).
אנחנו בוחנים את הקהל שלהם, סוקרים איך הם נראים לעומתנו. על פי רב נחמיא לעצמנו בסיפוק, שאנחנו טובים מהם, או לכל הפחות שיש אנשים בעולם הזה שהם הרבה יותר גרועים מאיתנו.
בעולם הדיגיטלי אנשים שואלים לעצתנו ואנחנו יכולים לנדב פתרונות מועילים לכל דיכפין, לנמק ובעיקר לבטא את המומחיות שלנו בתחום. ואוו אנחנו מוכשרים ! אנחנו חכמים ! אנחנו כל כך מוצלחים !
אנחנו זוכים להערכה, להכרה, להוקרה אינסופית, בזרועותיה הרחבים של הרשת, שלא מפסיקה לחבק אותנו ולאמץ אותנו אל לבה. ובעצם – כלל לא מאפשרת לנו לצאת מרחמה.
אגב זה נכון גם לגבי המתמסכנים האומללים, שנהנים לגולל את מצוקותיהם וסבלם בפני כל דיכפין. וגם לגבי הוגי הדעות והפילוסופים, המשגרים בכל יום / שעה / שבוע את דבריהם לאומה. אלה גם אלה, כמו כולנו, זוכים לתמיכה והוקרה ברשת.