הרבה פעמים שואלים אותי למה אני צריך להחזיק אתר עסקי אם יש לי דף עסקי בפייסבוק?.
אז אקדים ואומר שאכן יש לא מעט בעלי מקצוע שיכולים להסתפק בפלטפורמות, שמציעות להן הרשתות החברתיות, ובעיקר הפייסבוק. אבל זה בעיקר תלוי .... מה אנחנו מוכרים ומי הלקוחות שלנו.
הלקוחות שלנו הם אנחנו, כולנו (גם את/ה). והמאפיין המרכזי המובהק, המשותף לכולנו בעת הזו - הוא החיים בדיגיטל.
רובנו מנהלים את חיינו החברתיים, התרבותיים והלימודיים במרחב הוירטואלי.
אנחנו מתייעצים בדיגיטל, מתעניינים בשלומם של מכרינו האמיתיים והוירטואליים, אנחנו שואבים הרבה מאד מידע וידע ממערכות דיגיטליות, ובעצם נפתח לפנינו עולם שלם, מרתק ואינסופי שהוא אמנם וירטואלי, אבל לא פחות מכך מעשי.
כדי לרכוש מוצר אין צורך לכתת רגליים. אנחנו יכולים לנמנם על הספה ולהזמין אותו דרך הרשת.
אין לנו צורך להמתין שהשכן שלנו יחזור מהעבודה כדי לשאול אם הוא מרוצה משואב האבק שרכש, או על איזה מכונאי הוא ממליץ לנו.
אנחנו יכולים לעלות שאלה בפייסבוק ועשרות מומחים בתחום ובעלי ניסיון ייעצו לנו ויסבירו לנו בפירוט רב מדוע הם ממליצים, או לא, על מוצר או שירות מסויים.
ובכל זאת - מה כל זה קשור להבדל בין הפייסבוק העסקי לאתר עסקי?
באופן ציורי זה יהיה כמו להשוות בין כיכר העיר והשוק לסופרמרקט או ספריה (תלוי כמה חוש ההומור שלנו מפותח או כמה אנחנו מוכנים לתת דרור לדימיון שלנו ולהרשות לו להתפרע).
פייסבוק היא כיכר עיר הומה וגדולה, מדרחוב עצום שוקק צבעים ואנשים. רב האנשים מטיילים להנאתם, מלהגים, מהנהנים בראשם לשלום.
כמו בכל כיכר מרכזית גם בפייסבוק יש שלטי פרסום גדולים, רוכלים המכריזים על מרכולתם, משבחים את מוצריהם ומשדלים אותנו לקנות.
בפייסבוק (כמו בכיכר העיר) אנחנו בעיקר צופים פסיביים בפרסום. כלומר: אנחנו לקוחות לא פעילים. לא ממש.
לאחרונה הפייסבוק מזכיר לי את השווקים הסואנים של תאילנד וסין
בהם המוכרים עטים על כל לקוח, מסתערים כדי למכור. מתעלקים עלינו גם באופן פיזי, והפניה המכירתית מלווה באימפולסיביות מילולית ופיזית מעיקה.
הקהל בגוגל, הגם שהוא מורכב מאותו הקהל שנמא בפייסבוק, מתנהג ומתנהל אחרת – כאן מדובר בקהל אקטיבי. שמחפש לרכוש שירטות או מוצר. לקוח מוכוון מטרה.
אלה הם לקוחות שיצאו מהבית לסופרמרקט בכוונה ברורה לרכוש מוצר או שירות. (או לספריה במטרה להחליף ספר).
לכן לא משנה כמה שעות נבלה בפייסבוק וכמה עסקים ננהל מהפלטפורמה החברתית.
בסופו של יום מי שבאמת מחפש אותנו יקנה את שירותנו רק אם יצליח למצוא אותנו ברשת.
וכך בעלי עסקים שאין להם אתר בעידן הנוכחי, משאירים מרחב גדול מאד למתחרים שלהם לשגשג ולהרוויח על חשבונם.
ההבדל הגדול נובע מאיפיון הקהל (תפיסתו, מצב רוחו כוונותיו) ושל המוצרים או השירותים שאנחנו מוכרים.
- האם אנחנו מוכרים שירותים או מוצרי צריכה יומיומיים, כאלה שלא דורשים תכנון ומחשבה שניה ?
- או האם מדובר במוצרים ושירותים שלפני רכישתם אנחנו שוקלים את נחיצותם וכדאיותם ?
אם אנחנו בעלים של קיוסק או פיצוציה, בוודאי שאנחנו פחות זקוקים לאתר. רב הלקוחות שלנו הם לקוחות מזדמנים, כאלה שמבצעים רכישה יומיומית מזדמנת שלא דורשת שיקול נוסף, והעדיפו אותנו כי נח להם לרכוש אצלנו (מסיבות שונות), או כי נקרנו בדרכם.
לקוח שיוצא לטייל בעיר הסואנת, לשתות קפה או ללקק גלידה בקניון ההומה, הוא לא במצב רוח לערוך קניות, בטח לא כאלה שדורשות תכנון וחשיבה מראש.
הוא אולי יקנה תיק יפה שראה, אבל הוא לא יקנה מזוודה או פסנתר.
הוא אולי יתייעץ עם הספר, על הדרך, או עם המוכרת בחנות, אבל הוא לא יתייעץ עם עו"ד או רו"ח.
כשהקהל שלנו רוצה לבצע רכישה של מוצר (רהיט, פסנתר, שמלת חתונה) או של שירות (יעוץ פסיכולוגי, משפטי, אדריכלי וכו') הוא יחפש אותנו בגוגל.
שורה תחתונה -
ההחלטה אם להסתפק בדף עסקי או באתר צריכה להתבסס על איפיון הלקוחות שלנו והמוצרים או השירותים שאנחנו מוכרים - אם הלקוחות שלנו מתכננים את הרכישות שלהם, והמוצר או השירות שאנחנו מספקים הם כאלה שאי אפשר לתת אותם באקראי - אזי כדאי לנו מאד להקים אתר.
אבל אם חוג הלקוחות שלנו הוא מהסוג שקונים עיתון על הדרך, והמוצרים או השירותים שלנו הם כאלה הניתנים ללקוחות אגב בילוי בעיר - נוכל להסתפק בפייסבוק ובכל הרשתות החברתיות.
בהצלחה !
ואם יש לך צורך בעזרה, אפשר לפנות אלי